PDTR
P-DTR - מערכת העצבים, רצפטורים ופיצוי
שיטת P-DTR שפיתח ד"ר חוסה פאלומר מסתכלת על הגוף כמערכת המקבלת ללא הפסקה מידע מחיישנים. לפי מודל השיטה, כאשר קלט מרצפטור מסוים נעשה לא תקין, מערכת העצבים עשויה ליצור פיצוי במקום אחר.
הרעיון של P-DTR
המידע שמגיע מהרצפטורים, הדרך שבה המוח מפרש אותו והתגובה שנוצרת.
לפתיחת החלון ← ●פגיעה ראשונית ורצפטור "פתוח"
כיצד טראומה ישנה יכולה, לפי מודל השיטה, להמשיך להשפיע על תגובת המערכת.
לפתיחת החלון ← ↔הפיצוי
הרצפטור המשני שהמערכת מפעילה כדי להתמודד עם הקלט הראשוני.
לפתיחת החלון ← ◉משפחת הרצפטורים
כאב, מגע, לחץ, מתיחה, שיער, חום, קור, רטט, שריר וגיד.
לפתיחת החלון ← ⌁איך מחפשים את המקור?
בדיקת שריר, גירוי של רצפטור, בדיקה חוזרת וחיפוש אחר שינוי בתגובה.
לפתיחת החלון ← ＋גירוי נגדי
גירוי שמטרתו לשנות זמנית את הקלט ולבדוק אם תגובת השריר משתנה.
לפתיחת החלון ← ◇פגיעות שכיחות
מכות, חגורת בטיחות, צלקות, קעקועים ופגיעות ישנות שהגוף עדיין עשוי להגיב אליהן.
לפתיחת החלון ← ✓איך נראה הטיפול?
איתור הרצפטור הראשוני והמפצה, גירוי מתאים ובדיקה חוזרת של התגובה.
לפתיחת החלון ← ◌ד"ר חוסה פאלומר
המנתח האורתופדי שפיתח את P-DTR מתוך שילוב של נוירופיזיולוגיה וקינסיולוגיה יישומית.
לפתיחת החלון ← ≋מהו מודל ומה מוכח?
הפרדה חשובה בין פיזיולוגיית הרצפטורים לבין ההסברים והטענות הייחודיים ל-P-DTR.
לפתיחת החלון ←הטקסט המלא של ההסברים בעמוד
הרעיון של P-DTR
מערכת העצבים מקבלת בכל רגע כמויות עצומות של מידע מהרצפטורים בעור, בשרירים, בגידים, במפרקים וברקמות נוספות.
הרצפטורים מגיבים לסוגים שונים של גירוי: מגע, לחץ, מתיחה, כאב, חום, קור, רטט ושינוי באורך או במתח של השריר והגיד.
מכאן מגיעה ההבחנה בין פגיעה ראשונית לבין פיצוי. מה שאנחנו רואים ככאב, חולשה או שינוי בתחושה עשוי, לפי השיטה, להיות חלק מתגובה מפצה ולא בהכרח המקור עצמו.
פגיעה ראשונית ורצפטור שנשאר פתוח
טראומה מפעילה רצפטורים תחושתיים ונוסיספטורים שמעבירים מידע למערכת העצבים. בדרך כלל הקלט משתנה כאשר האירוע חולף והרקמה מחלימה.
ב-P-DTR משתמשים באופן ציורי במושג "רצפטור פתוח": רצפטור או שדה רצפטורי שממשיך, לפי מודל השיטה, לייצר קלט חריג גם לאחר שהאירוע המקורי הסתיים.
לא כל מכה או פציעה הופכת למקור כזה. לכן עצם קיומה של טראומה ישנה אינה אבחנה; מחפשים שינוי שניתן לשחזר בתגובה הנוירו-מוסקולרית.
הפגיעה הראשונית והפיצוי
לפי מודל P-DTR, קלט חריג משמעותי מרצפטור ראשוני עשוי לגרום למערכת העצבים ליצור קלט מפצה מרצפטור אחר.
הפיצוי אינו בהכרח תקלה נוספת. לפי השיטה, הוא פתרון שהמערכת יצרה כדי להתמודד עם בעיה שהיא נותנת לה עדיפות גבוהה יותר.
מכאן מגיע רעיון רחב של השיטה: לעיתים סימפטום או הפרעה בתפקוד הם מחיר שהמערכת משלמת עבור פיצוי שהיא תופסת כחיוני יותר.
במקרים מורכבים מתוארות בשיטה גם שכבות נוספות של פיצוי, כך שנוצרת מעין שרשרת של תגובות משניות.
סוגי רצפטורים וגירויים
כאב
נוסיספטורים מגיבים לגירויים העלולים להעיד על איום או נזק לרקמה.
מגע ותנועת שיער
קולטנים בעור ובסביבת זקיקי השיער מספקים מידע על מגע ותנועה על פני העור.
לחץ עמוק ורטט
גופיפי פצ'יני רגישים במיוחד לשינויים מהירים בלחץ ולרטט.
חום וקור
תרמורצפטורים מעבירים מידע על שינויי טמפרטורה.
שריר וגיד
כישורי השריר ואיברי גולג'י בגיד משתתפים במשוב על אורך השריר, קצב שינוי האורך והמתח ביחידת השריר-גיד.
ב-P-DTR משתמשים בגירויים שונים כדי לאתגר סוגי קלט שונים ולבדוק כיצד הם משנים את תגובת שריר המבחן.
איך מחפשים את הרצפטור?
הבדיקה נשענת על בדיקת שריר ידנית, בדומה לעקרונות שבהם משתמשים בקינסיולוגיה יישומית.
תחילה בוחרים שריר מבחן ובודקים את תגובתו לעומס. לאחר מכן מפעילים גירוי מוגדר באזור או ברצפטור שנבדק וחוזרים על הבדיקה.
השאלה אינה רק אם השריר חזק או חלש, אלא האם שינוי בקלט התחושתי משנה באופן מיידי את תגובתו.
כאשר קיימת חולשה, גירוי מתאים עשוי לפי השיטה לייצב זמנית את התגובה. במצב אחר השריר יכול להיות תקין בתחילה, וגירוי שמדמה את הקלט החשוד עשוי לחשוף ירידה בתגובה.
גירוי נגדי
לסוגי רצפטורים שונים קיימים ב-P-DTR גירויים המשמשים לבדיקה של הקלט שלהם. לדוגמה, השיטה משתמשת בין היתר במגע שטחי, מתיחה מקומית ולחץ עמוק.
כאשר נמצא גירוי שמשנה מיד את תגובת שריר המבחן, השינוי משמש כרמז בתהליך החיפוש.
השינוי המיידי אינו מוכיח כשלעצמו אבחנה רפואית. הוא משמש בתוך כללי הבדיקה של P-DTR לצורך איתור הקשר בין שדות רצפטוריים.
אילו פגיעות מחפשים?
פגיעה רצפטורית אפשרית אינה חייבת להיות חדשה או דרמטית. בבדיקה מחפשים גם אירועים ישנים שהמטופל כבר אינו מייחס להם חשיבות.
מכה ישירה
חבלה מקומית בעור, ברקמות הרכות או באזור גרמי.
חגורת בטיחות
לחץ או מכה באזור עצם הבריח ובית החזה בזמן תאונת דרכים הם דוגמה להיסטוריה שכדאי לבדוק כאשר היא מתאימה לסיפור.
צלקות
צלקת משנה את מבנה העור ואת הקלט התחושתי המקומי ולכן עשויה להיבדק כחלק מהערכת הרצפטורים.
קעקועים
גם אזורים שעברו גירוי חוזר של העור יכולים להיכלל בבדיקה לפי השיטה.
איך נראה טיפול P-DTR?
לאחר שנמצא שדה רצפטורי ראשוני, מחפשים לפי כללי השיטה את השדה המשני שמפצה עליו ואת השרירים הקשורים לתבנית.
לאחר אישור הזוג מבוצע גירוי מתאים לשני השדות ובפרוטוקולים רבים נעשה שימוש גם ברפלקס גידי עמוק כחלק מתהליך ה"איפוס" של השיטה.
אחד המאפיינים הקליניים המתוארים ב-P-DTR הוא האפשרות לראות שינוי מיידי: שריר שהיה היפוטוני נעשה יציב יותר, טווח תנועה משתפר ולעיתים הכאב פוחת במהירות. בהפרעות תנועה ויציבות ניתן לקרוא גם על שיווי משקל.
עם זאת, תגובה מיידית אינה מבטיחה תוצאה קבועה ואינה מחליפה בירור רפואי כאשר הוא נדרש.
ד"ר חוסה פאלומר
ד"ר חוסה פאלומר לבר הוא מנתח אורתופדי שפיתח את שיטת P-DTR. לצד הכשרתו הרפואית הוא למד קינסיולוגיה יישומית והפך לדיפלומט של הקולג' הבינלאומי לקינסיולוגיה יישומית.
העבודה שלו התמקדה בשאלה כיצד קלט תחושתי מרצפטורים משנה את תגובת מערכת העצבים ואת פעילות השרירים.
מתוך עבודה זו פותח מודל של רצפטור ראשוני, רצפטור משני מפצה, בדיקות שריר, אתגרים תחושתיים ושימוש בגירויים מוגדרים כדי לבדוק ולשנות את התגובה.
פיזיולוגיה מוכרת מול מודל P-DTR
קיומם של נוסיספטורים, מכנורצפטורים, תרמורצפטורים, כישורי שריר, איברי גולג'י ומסלולים תחושתיים למערכת העצבים הוא חלק מפיזיולוגיה מבוססת היטב.
גם העובדה שקלט תחושתי משפיע על בקרה מוטורית ועל תגובות שריר היא עיקרון נוירופיזיולוגי מוכר.
לכן בדף הזה המונחים "ראשוני", "מפצה", "פתוח" ו"איפוס" מתארים את מודל P-DTR ולא עובדות נוירופיזיולוגיות מוסכמות.