מאמר • פחד • זהות • אחדות בלע המוות לנצח רמזי־מראה בדרך מן הפחד אל האחדות ד״ר ראובן בילצ׳ינסקי נקודת המוצא כרופא משפחה אני פוגש אנשים רבים שפוחדים מן המוות, ולצדם אנשים שפוחדים מדברים רבים אחרים. עם השנים ראיתי קשר בין הפחדים האלה. אין פתרון פשוט לפחד מן המוות. משפט מרגיע אינו מספיק. גם טיעון פילוסופי אינו בהכרח משנה את התחושה הפנימית. אם האדם ממשיך לחוות את עצמו בראש ובראשונה כיצור נפרד, תחום בתוך גוף, זיכרון והיסטוריה אישית, הרי שהיעלמותם של אלה תישאר איום מוחלט. כל זמן שאיום המוות עומד באופק, לא נוכל להתנחם. איך להגיע לביטחון, לברית שלום אמיתית, לחיים ללא איומים, כמו בגן עדן מקדם? אולי בשביל לפתור את השאלה הזאת נולדנו. אולי זו אחת ממשימות הקיום האנושי: לא רק לקבל את המוות, אלא לגעת בסוד החיים והמוות במידה שמאפשרת להשתחרר מן הפחד. ישעיהו מתאר את הנחמה השלמה דווקא דרך ביטול המוות: „בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל־פָּנִים” (ישעיהו כ״ה, ח׳). קודם „בלע המוות לנצח”, ורק אחר כך „ומחה... דמעה מעל כל פנים”. הנחמה השלמה באה אחרי ביטול המוות, לא ל...

מערכת כלי דם אחת, מחלות שונות? המנגיומה של הכבד, תעוקת פרינצמטאל ולחץ דם לבילי — מבט של רופא מטפל מטופל אחד שלי סובל מצירוף יוצא דופן: תעוקת פרינצמטאל, לחץ דם לבילי והמנגיומה גדולה בכבד, כ־10×12 ס״מ. שלוש אבחנות, שלוש התמחויות — ומערכת אנטומית אחת: כלי הדם. לא ידוע על קשר ישיר בין המנגיומה כבדית לתעוקה ואזוספסטית. השאלה שמעניינת אותי כרופא מטפל היא אחרת: האם אצל אדם מסוים שלוש התופעות יכולות לבטא נטייה רחבה יותר להפרעה בוויסות מערכת כלי הדם? והשאלה המעשית יותר: אם קיימת הפרעה כזאת — על מה אפשר להשפיע? האנדותל פרינצמטאל המנגיומה טיפול Rho-kinase NO ותזונה מערכת אוטונומית אוסטאופתיה קינזיולוגיה רפואה סינית האנדותל: האיבר שנמצא בכל כלי דם האנדותל אינו רק הציפוי הפנימי של כלי הדם. הוא מערכת פעילה המווסתת הרחבה וכיווץ, דלקת, קרישה, חדירות ויצירת כלי דם. אחד המתווכים המרכזיים שלו הוא NO – תחמוצת החנקן, הגורמת להרפיית השריר החלק בדופן כלי הדם. מולה פועלים מנגנונים מכווצים, בהם אנדותלין ומסלולים המגבירים את רגישות השריר החלק לסידן. כאשר האיזון מש...

כשהתנועה הפכה לטיפול השיקום שמתחיל בצלחת האדם: האנס דרייר — הפיזיותרפיסט שחיפש מדוע השריר נעלם אחרי הניתוח הרעיון: תרגיל נותן לשריר את האות להיבנות. תזונה מספקת לו את חומרי הבנייה. האדם מאחורי הרעיון האנס דרייר התחיל את דרכו כפיזיותרפיסט. הוא סיים לימודי פיזיותרפיה באוניברסיטת קליפורניה סטייט בלונג ביץ' ב־1998 ועבד עם מטופלים. בחדר הטיפולים הוא הכיר היטב את הסיפור הרגיל: ניתוח מצליח, הפצע מחלים, המטופל מתחיל ללכת — ובכל זאת הרגל חלשה. משהו בתמונה הזאת לא הסתדר לו. אחרי החלפת מפרק ברך אפשר היה לראות כיצד שריר הארבע־ראשי מאבד מנפחו במהירות. לא מדובר רק בחוסר נוחות או בירידה זמנית בכוח. בתוך זמן קצר הרגל עצמה משתנה. דרייר רצה להבין מה קורה בתוך השריר בזמן הזה. הוא עזב בהדרגה את חדר הטיפולים לטובת המעבדה, השלים דוקטורט בביוקינזיולוגיה באוניברסיטת דרום קליפורניה, ובהמשך השתלם בחקר חילוף החומרים של השריר באוניברסיט...

מאה ושלושים שנה של רעיונות בשיקום אנשים, ניסויים ורעיונות ששינו את ההתעמלות השיקומית 1894 — מגלים שאימון של צד אחד יכול להשפיע גם על הצד השני. 1966 — מגלים כמה מהר חוסר תנועה מחליש אפילו גוף צעיר ובריא. שנות ה־90 — מראה פשוטה מדגימה עד כמה המוח עצמו יכול להיות יעד לשיקום. 1998 — עומס מתחיל להפוך מאויב של גיד פצוע לכלי טיפולי. המאה ה־21 — תנועה מוקדמת, תרגול בדמיון, שיקום לפני ניתוח והתאמת העומס מרחיבים את משמעות המילה "שיקום". מאחורי כל אחד מהרעיונות האלה עומדים אנשים, ניסויים ולעיתים תוצאות שאיש לא ציפה להן. זה הסיפור של המאמר הזה. 1 1894 Edward Wheeler Scripture · Theodate L. Smith היד שלא התאמנה — השתפרה 1894 — אימון של יד אחת הוביל לשיפור גם ביד שלא התאמנה. במעבדה של אוניברסיטת ייל השתתפו בניסוי שתי נשים שהיו גם שותפות לכתיבת המאמר: Theodate Smith ו־Emily Brown. Brown אימנה כוח ביד אחת במשך תשעה ימים; Smith התאמנה במשך עשרה ימים במשימת דיוק ביד אחת. כצפוי, היד שהתאמנה השתפרה. ההפתעה הייתה שגם היד הנגדית, שלא התאמנה, השת...