מבט סיני על אחדות
מבט סיני על אחדות: השינוי והמראה
הרפואה הסינית התפתחה כרפואה הוליסטית. אבל המילה "הוליסטית" אינה מתארת רק התייחסות לגוף ולנפש יחד. בבסיסה נמצאת תפיסה רחבה הרבה יותר: קיים קשר פנימי בין היבטים שונים בתוך האדם, בין האדם לטבע ובין הארץ לשמיים.
האדם אינו מערכת סגורה העומדת מול העולם. הוא חלק ממנו.
אפשר לראות את רעיון האחדות הזה דרך שני עקרונות מרכזיים של החשיבה הסינית:
העיקרון הראשון — אחדות השינוי.
העיקרון השני — עקרון המראה.
העיקרון הראשון: אחדות השינוי
אחד המקורות הגדולים של החשיבה הסינית הוא ספר השינויים — האי־צ'ינג.
כבר בשמו נמצא הרעיון המרכזי: הכול משתנה.
אבל השינוי אינו מקרי. הוא מתרחש על פי דפוסים וחוקים דומים ברמות שונות של המציאות.
במבט הסיני השינויים האלה מתרחשים באדם — בגופו, בנפשו, במהלך חייו, בגורלו ובקשריו עם הסביבה.
הם מתרחשים בארץ — בחילופי עונות השנה, בקור ובחום, ביובש ובלחות ובמחזורי הטבע.
והם מתרחשים בשמיים — בתנועת השמש, הירח והכוכבים ובמחזורי הזמן.
האדם, הארץ והשמיים אינם אפוא שלושה עולמות נפרדים. הם משתתפים באותה מציאות משתנה.
צ'י — הכוח המחבר
גם החיים אינם מתוארים כחומר ורוח הניצבים זה מול זה.
חומר ורוח, גוף ונפש, שמיים וארץ — כולם ביטויים של אותו כוח ושל אותם חוקי שינוי. הכוח הזה נקרא צ'י.
לכן גם מחלות הגוף ומחלות הנפש והרגש לפי הרפואה הסינית אינן בהכרח שני סוגים נפרדים לחלוטין של מחלה. בשפת הרפואה הסינית הן יכולות להיות ביטויים שונים של הפרעה בזרימת הצ'י.
גם בטבע יכולה להופיע השפעה מפריעה: קור, חום, יובש, לחות ורוח נחשבים ברפואה הסינית לגורמים היכולים, בתנאים מסוימים, להפר את האיזון של האדם.
והתפיסה העתיקה מרחיבה את הקשר גם אל השמיים ואל הזמן. יש זמנים ותקופות הנחשבים מאתגרים יותר, שבהם האדם עשוי להיות פחות מוגן מפני הפרעות מסוימות. בחלק מהמסורות אף מסנכרנים טיפולים עם מחזורי זמן והשפעות שמימיות.
לכן הרופא הסיני אינו מנסה לטפל "בגוף" או "בנפש" כשתי ישויות נפרדות.
הוא מנסה להבין איזה דפוס של זרימת הצ'י השתנה: היכן הזרימה אינה תקינה, היכן נוצר עודף או חסר, וכיצד ההפרעה קשורה לגופו של האדם, לרגשותיו, לסביבתו ולזמן שבו היא מופיעה.
כאשר זרימת הצ'י משתנה לטובה, האדם כולו אמור להתקרב מחדש לאיזון, לבריאות ולהרמוניה.
זהו היסוד הראשון של האחדות:
האדם, הטבע והשמיים משתנים יחד בתוך מערכת אחת של חוקים ותנועה.
העיקרון השני: עקרון המראה
העיקרון השני הוא בעיניי לא פחות מרתק.
במבט הסיני לפי עקרון המראה, חלק אחד של הגוף יכול לשמש השתקפות של חלק אחר — ולעיתים חלק קטן יכול לשמש כמפה של הגוף כולו.
אנחנו מכירים את הרעיון הזה מכמה שיטות טיפול.
באוריקולותרפיה, למשל, האוזן נתפסת כמפה של הגוף. אחת ההשתקפויות המפורסמות מתארת את האוזן בדמות עובר הפוך: אזורים שונים באוזן מקבילים לאזורים ולאיברים שונים בהתאם למקומם בגוף העובר.
ברפלקסולוגיה קיימת מפה אחרת: אזורים בכף הרגל מקושרים לאיברים ולמערכות שונות בגוף.
בסו־ג'וק משתמשים בכפות הידיים והרגליים כמערכות השתקפות שדרכן ניתן להשפיע על אזורים שונים בגוף.
אבל בדיקור הסיני רעיון המראה יכול להגיע רחוק עוד יותר.
הגוף יכול להשתקף לאורך עצמות ארוכות, בגפיים, בקרקפת, בבטן ובאזורים נוספים. מערכת ההשתקפות נותנת למטפל רמז היכן לדקור כדי להשפיע על מקום אחר בגוף.
וכאן מופיע דבר מעניין במיוחד:
ההשתקפות אינה תלויה רק בגוף. היא תלויה גם במבט של המטפל.
אותה כף יד יכולה להיקרא ביותר מצורה אחת.
במערכת השתקפות מסוימת אפשר לראות אזור בכף היד כהשתקפות של הראש, ולכן במקרה של כאב צוואר לבחור לטפל באזור המתאים סמוך לשורש כף היד.
אבל אפשר לשנות את נקודת המבט ולהפוך את מפת ההשתקפות. אז הראש עשוי להיות מיוצג באזור אחר, למשל קרוב יותר למרפק, ואילו אזור שורש כף היד יקבל משמעות אחרת.
כלומר, המפה אינה קיימת רק כרישום קבוע על הגוף. גם הדרך שבה המטפל מסתכל על הגוף קובעת איזו השתקפות הוא מחפש.
זה רעיון חריג מאוד מנקודת המבט הרפואית המודרנית.
המטפל אינו רק מחפש נקודה שכבר סומנה מראש על מפה. הוא בוחר מערכת יחסים מסוימת בין חלק אחד של הגוף לחלק אחר, בודק אותה, ולעיתים משנה את נקודת המבט עד שהוא מוצא את ההשתקפות המתאימה למטופל המסוים.
במובן הזה, המבט הסובייקטיבי של המטפל נעשה חלק מן המציאות הטיפולית.
וזו הסיבה שבעיניי קשה לצמצם דיקור כזה לפעולה מכנית בלבד. המכונה יכולה לדעת היכן נמצאת נקודה. אבל המטפל מחפש משהו נוסף: איזה קשר נכון לראות עכשיו.
שני עקרונות — רעיון אחד
אחדות השינוי ועקרון המראה נראים בתחילה כשני רעיונות שונים.
אבל למעשה הם מספרים סיפור אחד.
העיקרון הראשון אומר:
אותם חוקי שינוי פועלים באדם, בטבע ובשמיים.
והעיקרון השני אומר:
חלק אחד יכול לשקף חלק אחר, ולעיתים החלק משקף את השלם.
בשני המקרים העולם אינו אוסף של דברים נפרדים.
הוא מערכת של קשרים.
וכאן נמצא עבורי החיבור לקהילת אחדות: ללמוד להתבונן בדבר אחד — בגוף, בטבע, ברגש, בתנועה — ולשאול לא רק מה אני רואה?, אלא גם:
מה משתקף כאן? למה הדבר הזה קשור? ומה הוא יכול ללמד אותי על השלם?
ד"ר ראובן בילצ'ינסקי — מומחה ברפואת משפחה, מטפל ברפואה אינטגרטיבית ובדיקור סיני.