יד־וו

כרטיס תרגיל — 16. יד־וו (Hook Hand)

רעיון התרגיל

האצבעות נאספות בעדינות ואז נפתחות.

שורש כף היד משתנה בלי להתקשח.

היד נשארת מחוברת לזרוע ולמרכז.

הוראות ביצוע

עמדו או שבו כשהגב ארוך, והושיטו יד אחת לפני הגוף בגובה נוח. פרשו את האצבעות ברכות. אחר כך קרבו זו לזו את קצות חמש האצבעות, כולל האגודל, וכופפו מעט את שורש כף היד, עד שנוצרת צורת וו וקצות האצבעות מצביעים מטה. אין צורך ללחוץ את האצבעות זו אל זו. פתחו שוב את כף היד, וחזרו כמה פעמים. כשהמעבר ברור, תנו לתנועה להגיע בהדרגה גם לאמה, למרפק, לכתף ולשכמה, בלי למשוך את הכתף למעלה. רק כשהיד יכולה להישאר רכה, הוסיפו סיבוב קטן של הגו או העברת משקל קלה מצד לצד. המבט רך, והיד נמצאת בראייה ההיקפית. בתחילת הלימוד אפשר להביט בה כדי ללמוד את הצורה. החליפו יד. הצורה הקטנה בקצה הזרוע קשורה לגוף כולו, אבל היא אינה דורשת מאמץ או קיבוע.

גרסת ישיבה

התרגיל מתאים לישיבה כמעט בלי שינוי. צורת היד והחיבור לאמה, לכתף ולשכמה אינם תלויים בעמידה. מה שמצטמצם הוא העברת המשקל, שלב 6 בפירוק ללמידה.

כוונת אחדות

כוונת אחדות: לאסוף בלי לאחוז

האצבעות נאספות לנקודה אחת, שורש כף היד מתכופף, והיד מקבלת צורה של וו. ואז היא נפתחת שוב.

יש הבדל בין יד שאוספת לבין יד שאוחזת. יד שאוחזת נסגרת על משהו כדי לא לאבד אותו, והמתח שלה מתפשט במעלה הזרוע, אל הכתף ואל הנשימה. יד שאוספת מתכנסת בלי לתפוס. היא יודעת שתיפתח שוב.

כך גם בחיים: אפשר לאסוף אל עצמי אנשים, רגעים וחוויות בלי להיאחז בהם. העולם משתנה וחולף, והיד לומדת לאהוב אותו בלי לנסות להחזיק בצורה.

העיקרון של התרגיל הוא לא להחזיק צורת יד, אלא ללמוד את המעבר: פתוח, נאסף, ופתוח מחדש. בתוך המעבר הזה נמצא החופש.

תרגול קצר:

אספו את האצבעות לוו, בכוח המעט ביותר שמספיק. שימו לב אם המתח עולה אל האמה, אל הכתף או אל הנשימה. אם כן, זו אחיזה. שחררו מעט, עד שהצורה נשמרת בלי שהמתח מתפשט הלאה. ואז פתחו את היד לאט, והרגישו שלא אבד דבר.

משפט מפתח:

אני אוסף בלי לאחוז, ופותח בלי לאבד.

הערת מקור: הכוונה הזאת היא דרך ההתבוננות שלי. בתרגיל עצמו האצבעות נפתחות ונאספות, שורש כף היד מתכופף לצורת וו, והמעבר בין הצורות נלמד בהדרגה ובכוח מעט ככל האפשר. יד־וו היא צורת יד מוכרת באמנויות הסיניות, ומופיעה גם ב"שוט יחיד".

← חזרה למפת המאמרים