פתיחה וסגירה
טאי־צ׳י · תרגיל 2
פתיחה וסגירה (Opening and Closing)
רעיון התרגיל
התנועה מתרחבת מן המרכז ונאספת אליו. הידיים נעות עם הגו, בלי לדחוף או למעוך. פתיחה וסגירה הן שני צדדים של רצף אחד.
הוראות ביצוע
עמדו בעמידת ווּ־ג׳י נוחה והחזיקו את הידיים מול הבטן העליונה או החזה התחתון. כפות הידיים פונות זו אל זו, המרפקים רכים והאצבעות פרושות ברכות בלי לגעת זו בזו. בתחילה המרווח בין כפות הידיים הוא כרוחב הראש.
התחילו לפתוח בהדרגה את המרווח: האמות נעות לצדדים, השכמות מחליקות על בית החזה והגו מתרחב מעט, בלי לדחוף את החזה קדימה ובלי להרים כתפיים. פתחו עד רוחב הכתפיים בערך.
אחר כך קרבו את הידיים בחזרה, כאילו החלל ביניהן נאסף אל המרכז, עד שהמרווח שוב כרוחב הראש. אל תמעכו את המרווח ואל תקרסו בגב. חזרו במחזור רציף ונוח.
תנו לנשימה ללוות את הפתיחה והסגירה בקצב טבעי, בלי לעצור אותה ובלי להתאים את התנועה בכוח לשאיפה ולנשיפה.
גרסת ישיבה
הגו והידיים עושים את כל התנועה, והפתיחה והסגירה נשמרות. רק העברת המשקל ברגליים כמעט נעלמת.
כוונת אחדות
להתרחק בלי לעזוב את עצמך
התרגיל מחזק את תחושת העצמי דרך התחושה הגופנית, התחושה הפרופריוצפטיבית של היכן אני נמצא ומה אני מרגיש מבפנים.
בפתיחה הידיים מתרחקות מהגוף. הקשב הולך איתן אל משהו שמתרחק, אבל התחושה במרכז, בבטן או בחזה, נשארת. אני מתרחב החוצה ובאותו זמן ממשיך להרגיש את עצמי.
בסגירה הידיים חוזרות אל הגוף, אל המקום שבו נמצאת תחושת העצמי. זו לא קריסה פנימה, אלא חזרה הביתה.
תרגול קצר: לפני שהידיים נפתחות, הרגישו את המרכז בבטן או בחזה. כשהידיים מתרחקות, תנו לקשב ללוות אותן החוצה, ושמרו באותו זמן על התחושה במרכז. כשהן חוזרות, הרגישו איך הן מגיעות אל המקום של תחושת העצמי.
משפט מפתח: אפשר להתרחק החוצה בלי לאבד את עצמי. המרכז נשאר, והידיים חוזרות אליו.
הערת מקור: הכוונה הזאת היא דרך ההתבוננות שלי. בתרגיל המסורתי עצמו העיקרון הוא פתיחה וסגירה: הגוף כולו מתרחב מן המרכז החוצה, ואחר כך נאסף בחזרה אל המרכז. לא רק הידיים נפתחות ונסגרות, אלא גם בית החזה, הגב והנשימה.