שתי ידיים תומכות בשמיים
כרטיס תרגיל — 17. שתי ידיים תומכות בשמיים
Two Hands Hold Up the Heavens
רעיון התרגיל
האצבעות משתלבות והידיים עולות מעל הראש.
הגו מתארך והכתפיים נשארות נמוכות.
מורידים את הידיים ברכות ונושמים בחופשיות.
הוראות ביצוע
עמדו בפיסוק ברוחב הכתפיים, והברכיים רכות. שלבו את אצבעות שתי הידיים מול הבטן התחתונה, וכפות הידיים פונות מעלה. העלו את הידיים קרוב לגוף. המבט אינו עוקב אחריהן ישירות: הן עולות בראייה ההיקפית ובדמיון.
מול החזה סובבו את הזרועות פנימה, כך שכפות הידיים מתהפכות, והמשיכו לדחוף מעל הראש כשכפות הידיים פונות מעלה. כשהזרועות מתיישרות, אספו מעט את הסנטר; המבט נשאר ישר. הרגישו את הגוף מתארך מן הקרקע ועד הידיים, והישארו כך רגע. אל תנעלו את הברכיים או את המרפקים, ואל תקמרו את הגב.
שחררו את האצבעות, והורידו את הידיים בקשת רחבה לצדדים, עד מול הבטן. אם הכתפיים מתקשות, עצרו נמוך יותר, או השאירו את האצבעות פתוחות. אם נוח, שאפו בעלייה ונשפו בירידה. הרמת העקבים היא תוספת אפשרית למתרגל יציב, ולא תנאי לביצוע.
גרסת ישיבה
התרגיל מתאים לישיבה כמעט בלי שינוי. שמרו על אגן יציב, ואל תפצו על הטווח בקימור של הגב התחתון.
כוונת אחדות
כוונת אחדות: בין השמיים לארץ
השמיים הם החוקים: הסדר, הקבוע, מה שנכתב מראש. הארץ היא המציאות: מה שקורה באמת, ברגע הזה, מעבר לכל ציפייה ולכל חוק. הארץ ספונטנית.
כשהידיים נמתחות למעלה, חשבו על הכוכבים. הם גם מראות, מראות רחוקות שמשקפות את הנשמה שלכם. למעלה, בסדר הגדול של השמיים, יש משהו שמזהה אתכם.
והרגליים עומדות כאן, עכשיו, על הארץ. אבל בו בזמן דמיינו שהן דורכות בכל שבילי העולם, בכל מקום שבו הלכתם, שבו תלכו, ושבו מישהו הולך ברגע זה. הקרקע שמתחתיכם היא אותה קרקע שמחברת את כל הדרכים.
אני עומד בין השניים: הידיים נוגעות בחוק ובכוכבים, והרגליים בחיים עצמם, הלא צפויים.
כשהידיים עולות, דמיינו את הכוכבים מעליכם, ובכל אחד מהם השתקפות קטנה של הנשמה שלכם. כשהגוף מתארך, הרגישו את כפות הרגליים על הקרקע, ודמיינו שהן דורכות בבת אחת בכל שבילי העולם. החזיקו את שתי התחושות יחד: הסדר שלמעלה והחיים שלמטה.
משפט מפתח:
הידיים נוגעות בכוכבים, המראות של הנשמה שלי. הרגליים דורכות בכל שבילי העולם. ואני ביניהם.
הערת מקור: הכוונה הזאת היא דרך ההתבוננות שלי. בתרגיל המסורתי, הראשון בסדרת "שמונת חלקי רקמת המשי", הידיים עולות מעל הראש וכל הגוף מתארך, מכפות הרגליים ועד הידיים, בלי להתקשח ובלי לעצור את הנשימה.